#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רב. להלכה באלו מקרים אין לאלמנה מזונות? 	"התובעת כתובתה בבית דין, וכן אף שלא בבי""ד אם מכרה כתובתה או משכנה כתובתה או עשתה כתובתה אפותיקי לאחר אין לה מזונות. וכתבו התוס' (ד""ה לית) דה""ה תבעוה לינשא ונתפייסה <sup>לח</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>לח.  והרא""ש כתב שתבעוה לינשא ונתפייסה יש לה מזונות. </span>"	כתובות נד. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"רג. האם כשהב""ד מגבין כתובה לאלמנה הם שמין בגדיה בפרעון כתובתה, והאם יש לכך ראיה ממשנה ומדוע? "	"רב אמר ששמין ושמואל אמר שאין שמין. לכאורה יש ראיה ממשנה כשמואל, דתנן אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך את עצמו אין לו לגזבר בכסות אשתו, ומוכח שכסות האשה נחשב שלה ולא של בעלה. אמנם לאחר העיון אין ראיה מהמשנה לשמואל כיון שכל זמן שהיא תחתיו גם רב מודה שמקנה לה בעלה את הבגדים אבל על דעת שתטלם ותצא כשימות לא הקנה לה <sup>לט</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>לט.  וברשב""א כתב שהרי""ף דייק מינה דגרושה אין שמין מה שעליה שהיא לא יצאה אלא הוא הוציאה בעל כרחה, דמעיקרא לא קיימא למיפק, לגמרי אקני לה כל זמן שהיא לא יצאה מדעתה או שלא הוציאוה מן השמים במיתתו.</span>"	כתובות נד.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רד. חתן שאין לו נכסים כיצד חל שעבודו לכתובה? 	"כתבו התוס' (ד""ה אם) בשם רבינו אליהו שחל שעבוד על גופו. וי""מ שכיון שכותב סתמא שיהיו כל נכסיו אחראין מתחייב שהרי הודה שיש לו נכסים, ואע""פ שאנו יודעים שאין לו, הודאת בעל דין כמאה עדים דמי."	כתובות תוס' נד:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"רה. למאי נפק""מ דתנאי כתובה ככתובה דמי? (14) "	"1. למוכרת כתובתה מחלה גם על התוספת.<br>2. למוחלת כתובתה מחלה גם על התוספת.<br>3. למורדת על בעלה שלרבנן פוחתים לה עד כנגד הכתובה והתוספת.<br>4. לפוגמת. רש""י פירש אם פגמה בתוספת שאמרה לשם פרעון התוספת התקבלתי דינר ואם בעלה טוען התקבלת כל כתובתך לא תפרע אלא בשבועה. והתוס' פירשו שאם פגמה כתובתה לא תגבה גם התוספת בלא שבועה ואפילו היתה הכתובה בשטר אחד והתוספת בשטר אחר.<br>5. לתובעת. רש""י פירש שאם תבעה תוספת בב""ד אין לה מזונות. והתוס' פירשו שאם תבעה עיקר ושיירה תוספת דיש לה מזונות, דכיון שתנאי כתובה ככתובה הרי לא תבעה כי אם מקצת כתובה.<br>6. לעוברת על דת שמפסידה גם את התוספת.<br>7. לשבח. שגם התוספת אינה גובה משבח ששבחו נכסים לאחר מיתת בעלה.<br>8. לשבועה. רש""י פירש דלכל מילי דשייכא לישבע על הכתובה אף תוספת נמי בעי שבועה. והתוס' פירשו שאם נשבעה על הכתובה נשבעה נמי על התוספת, דכשבאה לגבות תוספת אינה צריכה לחזור ולישבע.<br>9. לשביעית. רש""י פירש שתוספת כעיקר הכתובה שאין השביעית משמטת עד שתפגום ותזקוף את שאר החוב במלווה. והתוס' פירשו שאם פגמה או זקפה את עיקר הכתובה, נפגמה ונזקפה בכך אף התוספת והשביעית משמטתה.<br>10. לכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה את התוספת כעיקר הכתובה.<br>11. שהתוספת כעיקר שנגבית רק מן הקרקע <sup>מ</sup>.<br>12. שהתוספת כעיקר שנגבית רק מן הזיבורית.<br>13. שאלמנה שהיא בבית אביה ושתקה מלתבוע כתובתה כ""ה שנים מחלה על התוספת כעיקר.<br>14. לכתובת בנין דכרין. שכשם שנוטלים נדוניית אבי אמם ומנה מאתים כן נוטלים תוספת.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>מ.  כתבו הרשב""א והרא""ש שהכוונה  מהלווה עצמו גובים ממטלטלים, אפילו בחיי הבעל, דבכל חוב רגיל ובכתובה ותוספת רק מקרקע.</span>"	כתובות נד: - נה. ותוס'		
